1899

28 באפריל. יום הולדתו של בנימין זוסקין.

1915

עובר לעיר פנזה.

1919

מסיים את בית-הספר הריאלי, פנזה.

מתקבל למכללה להנדסת מכרות, יקטרינבורג.

1920

עובר למוסקבה. מעתיק את לימודיו לאקדמיה להנדסת מכרות במוסקבה.

מתחתן עם רחל הולנד.

דצמבר. מתקבל לבית-הספר היהודי למשחק בניהולו של אלכסיי גרנובסקי.

1921

מרס. מתקבל כשחקן מן המניין לתיאטרון היהודי הממלכתי הקאמרי – גוסק"ט, לימים התיאטרון היהודי הממלכתי – גוס"ט.

אפריל. נולדה בתו תמרה.

24 בספטמבר. ציון תחילת דרכו של בנימין זוסקין כשחקן: הופיע בתפקיד היהודי הראשון בהצגה 'זה שקר!' לשלום עליכם.

1922

ראובן אחיו של אוריאל בהצגה 'אוריאל אקוסטה' לגוצקוב.

שלומקה בהצגה 'אל הנקמה' לשלום אש.

התגרש מרחל.

המכשפה בהצגה 'המכשפה' על-פי גולדפדן. זה התפקיד שהנחיל לזוסקין מעמד של שחקן נודע.

1923

בן עקיבא בהצגה 'אוריאל אקוסטה' לגוצקוב.

מספר תפקידים קטנים בהצגה 'קרנבל מסכות יהודיות' לאלכסיי גרנובסקי ויחזקאל דוברושין.

השדכן סולובייצ'יק בהצגה 'מאתיים אלף' על-פי שלום עליכם.

השדכן שלום בהצגה 'הגט' על-פי שלום עליכם.

מסיים באופן רשמי את הלימודים בבית-הספר היהודי למשחק בניהול אלכסיי גרנובסקי.

1924

הנסיך פלאסקו-דריגו, אפרו-אמריקאי, חסיד. כל אחד מתפקידים אלה במערכה אחרת בהצגה 'שלושה צימוקים'  לדוברושין ואיוסלנדר.

1925

הבדחן השני בהצגה 'בלילה בשוק הישן' על-פי י"ל פרץ.

מתחתן עם אדה ברקובסקיה.

1926

המלאך הטוב פרידל בהצגה 'הדיבר העשירי' על-פי גולדפדן.

משוגע בהצגה 'מאה שלושים ושבעה בתי-יתומים' על-פי אברהם ויויורקה.

1927

בראון בהצגה 'המרד' לליפה רזניק.

סנדריל בהצגה 'מסעות בנימין השלישי' על-פי מנדלי מוכר ספרים. זהו תפקידו האהוב ביותר על זוסקין.

1928

קפוטה בהצגה 'לופטמענטש' ('איש האוויר') על-פי שלום עליכם.

אפריל – דצמבר. משתתף במסע ההופעות המזהיר של גוס"ט במדינות מערב-אירופה: גרמניה, צרפת, בלגיה, הולנד, אוסטריה.

1929

נפתלי הוֹז בהצגה 'המשפט מתהלך' ליחזקאל דוברושין.

1930

יוסל בַּבְּצֶס בהצגה 'החירש' לדוד ברגלסון.

יוסי בהצגה 'סכרים' לאורלנד.

דוד גורליק בסרט 'איש העיירה' לרושל וסטרוייבה. תפקידו הראשון של זוסקין בקולנוע.

1931

מנדל בהצגה 'אל דאגה!' לפרץ מרקיש.

סטניסלב בהצגה 'ארבעה ימים' למרק דניאל.

1932

הדוֹד מישה בהצגה 'המומחה' ליחזקאל דוברושין ויצחק נוסינוב.

מתחיל ללמד בבית-הספר היהודי הממלכתי למשחק כמורה שלא מן המניין.

1933

דוקטור בביצקי בהצגה 'מידת הדין' לדוד ברגלסון.

אריה בסרט 'גבול' לדובסון.

1935

הלץ בהצגה 'המלך ליר' לשקספיר.

5 במרס. זוכה בתואר 'שחקן-כבוד של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית הרוסית'.

1936

בויטרה בהצגה 'בויטרה הגזלן' למשה קולבק.

נולדה בתו אלה.

פיני בסרט 'הבהלה לאושר' לקורש-סבלין. זהו תפקידו הנודע ביותר בקולנוע.

מתחיל ללמד בבית-הספר היהודי הממלכתי למשחק כמורה מן המניין.

1937

מוטקה בהצגה 'משפחת אובדיס' לפרץ מרקיש.

מביים בגוס"ט את ההצגה 'הרשלה האוסטרופלי' להרשנזון. זו עבודתו הראשונה בבימוי.

1938

רבי עקיבא בהצגה 'בר כוכבא' לשמואל הלקין.

שפירא בסרט 'הכחול והוורוד' ליורנייב. הסרט לא יצא לאקרנים.

1939

31 במרס. זוכה בתואר 'שחקן-העם של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית הרוסית'.

1940

שלמה מימון בהצגה 'שלמה מימון' למרק דניאל.

אהרון פרידמן בהצגה 'אהרון פרידמן' לשמואל הלקין.

מביים את 'ערב פרץ', הצגת הגמר בבית-הספר היהודי הממלכתי למשחק.

בשקירי זקן בסרט 'סַלַבַט יולייב'.

משמש במאי-משנה בבימוי האופרה 'משפחה' לחודז'ה-אינטוב בתיאטרון המוזיקלי המוסקבאי על-שם נמירוביץ'-דנצ'נקו.

 

1941

אפריל. זוכה בתואר 'דוצנט' (משנה לפרופסור) בבית הספר למשחק.

מאי. הוצמך בהצגה 'כוכבים תועים' על-פי שלום עליכם.

יוני. התחלת מלעמת העולם השנייה בשטח ברית-המועצות.

אוקטובר. עובר עם גוס"ט ממוסקבה לטשקנט בירת הרפובליקה האוזבקית.

1942

דוקטור ספַרד בהצגה 'עין תחת עין' לפרץ מרקיש.

אפריל. נעשה חבר בוועד האנטי-פשיסטי היהודי.

1943

ההצגה 'החייט המכושף' על-פי שלום עליכם: מביים ומשחק בתפקיד שמעון-אלי.

ההצגה 'פריילכס' לזלמן שנאור (אוקון). גרסה ראשונה. מביים ומשחק בתפקיד הבדחן רֶבּ-יֶקל.

זוכה בתואר 'שחקן-העם של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית האוזבקית'.

אוקטובר. חוזר עם גוס"ט מטשקנט למוסקבה.

דצמבר. מתחיל לביים הופעות בידור.

1944

קבצנזון בהצגה 'הכלה הקפריזית' על-פי גולדפדן.

מביים את ההצגה 'מהתלת דם' על-פי שלום עליכם, הצגת-גמר בבית-הספר היהודי הממלכתי למשחק.

מביים את ההצגה 'בין החברים' ב'תיאטרון למופעים זעירים' בלנינגרד וגם הופעות-יחיד בתחום הבידור במוסקבה.

1945

ההצגה 'פריילכס' לזלמן שנאור (אוקון). גרסה שנייה. משמש במאי-משנה ומשחק בתפקיד הבדחן רֶבּ-יֶקל.

דוקטור פישמן בסרט 'בלתי-מנוצחים' לבוריס גורבטוב ומרק דונסקוי.

מביים את ההצגה 'אלה המילים שלי' ב'תיאטרון למופעים זעירים' בלנינגרד וגם הופעות-יחיד בתחום הבידור במוסקבה.

1946

5 ביוני. זוכה בפרס סטלין על תפקידו כבדחן רֶבּ-יקל בהצגה 'פריילכס'.

אירועים במוסקבה ובווילנה לציון 25 שנות פעילות בתחום אמנות התיאטרון.

שען בסרט 'אור מעל רוסיה' לסרגי יוטקביץ'. הסרט לא יצא לאקרנים.

ממשיך בעבודתו כבמאי בתחום הבידור.

1947

ליכוביץ' בהצגה 'רעש היערות' לאלכסנדר בראט וגרגורי לינ'קוב.

ההצגה 'ערב חג' למשה ברודרזון: מביים ומשחק בתפקיד זורח זרחי.

ממשיך בעבודתו כבמאי בתחום הבידור.

1948

13 בינואר. הרצח של שלמה מיכאלס.

17 בפברואר. נעשה המנהל האמנותי של גוס"ט.

24 בדצמבר. נעצר.

1952

8 במאי – 18 ביולי. נשפט.

 

12 באוגוסט. הוצא להורג בירייה.

 

פרופ' מרדכי אלטשולר, האוניברסיטה העברית בירושלים,

 דברים שנשא באירוע לציון מאה שנים להולדתו של בנימין זוסקין, הסינמטק בירושלים, 28.4.1999, ושנהפכו למבוא בספרי.

 

יש אנשים שהם המַסָד לקיומו של התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה. האחד הוא מיכֹאלס, שעליו דומני אין אדם שלא שמע. ויש אדם אחר, בנימין זוּסְקִין, ועליו אך מעטים שמעו. זה הרושם שלי. ואין זה מקרה. הראשון, מיכאלס, היה אדם בטוח בעצמו במידה ניכרת. השני, זוסקין, היה שחקן בחסד עליון. כמעט לאחר כל הצגה לא היה משוכנע שנתן כל מה שהיה יכול לתת. היו במאים, ולא רק במאים יהודים, שהעידו על כך. למשל, אחד מהם סיפר שאחרי הצגת 'המלך ליר', זוסקין, שגילם בה נהדר את תפקיד הלץ, אמר לו, יותר אני לא מופיע על הבמה כי המשחק שלי היום לא היה כפי שהייתי רוצה שיהיה.

 

זהו זוסקין.

 

לא בטוח בעצמו, מתלבט, עד כמה שיכולתי ללמוד עליו. שחקן בעל כישרון בלתי רגיל, שהצטרף לתיאטרון בגיל עשרים ושתיים, שכמעט שלמד משחק אבל ספג את אורחות חיי היהודים על עוניים, סבלם ועל ההומור שלהם. החיים בעיירה היו מלאי סבל, היו מלאי עוני, היו מלאי כאב, אך הם היו גם מלאי הומור, חכמת חיים, גישה קצת מבודחת בתוך הכאב.

 

ואותו 'האדם הקטן', העממי, שהיה בו מזה ומזה, שלא תמיד היה בטוח בעצמו, שלא היה מנהיג באופיו, (מיכאלס היה המנהיג), נתן לכך ביטוי בתפקידיו, או לפחות בחלק מהם.

 

הוא סנשו פנסה היהודי ב'מסעות בנימין השלישי', הוא הלץ ב'המלך ליר', הוא הבדחן ב'פְרֵיילֶכְס' שהועלה על במת התיאטרון בֿ1945. אחרי האסון הגדול, כשפיעמה התחושה שהעם היהודי הפסיק להתקיים, העלה התיאטרון את ההצגה 'פריילכס'. 'פריילכס' זו חתונה יהודית. מהי חתונה במסורת היהודית? המשך החיים, המשך המשפחה, לידה מחדש, צמיחה. התיאטרון העלה את ההוויה היהודית של העיירה על ריקודי העם, על שירי העם, על כל דרך התנהגותו של העם. מי שהוביל את ההצגה הזאת היה הבדחן. האיש שחש את העיירה.

 

מי שהשתדלתי לתאר בכמה מילים, נופל עליו תפקיד רציני וחמור, אולי החמור ביותר בחייו.

 

ב-13 בינואר 1948, לא יודע מה הודיעו – תאונה, לא תאונה, לא יודע, נרצח מיכאלס.

בתיאטרון מהומה. השחקנים מסתובבים בתיאטרון ולא יודעים מה לעשות. אין מנהיג, ואין מוביל. באותם הרגעים, רגעים מכריעים לגורל התיאטרון, מרגיש זוסקין כי חובתו היא ליטול על עצמו את המעמסה. התיאטרון במצב חמור: יש תחושה של ייאוש. בהנהלה ובין השחקנים התלחשויות, מה יהיה? ידוע על השמועות שמיכאלס נרצח. אמנם מלחשים על כך רק מפה לאוזן. באותו הזמן נותק התיאטרון מהתקציב הממלכתי. אומרים: התיאטרון צריך להתקיים על הכנסותיו הוא. אך התיאטרון לא יכול להתקיים כך.

 

זה מצד אחד. מצד אחר כותב רפופורט, אחד העצורים בפרשת הרופאים, שבמכון שבו הוא עבד היו שמועות שהוא מנוי של התיאטרון היהודי. הוא לא היה מנוי של התיאטרון. תיאטרון לא עניין אותו, אבל היה די בכך כדי לעורר חשדות שהוא לא בסדר במשהו.

כלומר, מצד אחד ניתקו את התיאטרון מהתקציב הממלכתי, לא נתנו לו את האפשרות להתקיים, ומצד אחר האווירה היתה כזאת שכל מנוי של התיאטרון נחשב חשוד.

 

ובאותם הימים הקשים כלֿכך, שבהם עוד התקיים התיאטרון, ימים, שלא תמיד מתייחסים אליהם, נטל על עצמו בנימין זוסקין את המעמסה. זה היה אולי התפקיד הקשה ביותר שהוא מילא בימי חייו. בחריקת שיניים הוא החזיק מעמד והבטיח את המשך הפעולה של התיאטרון במשך שנה כמעט. ההתלבטויות, הספקות, כל הכאבים, הייסורים – את כל אלה הוא לא גילה כמובן לשחקנים, לא שיתף את צוות בהם כדי שלא לדכא אותו. אבל זה שבר את האיש.

 

הוא חדל לישון בלילות וכדי לרפא אותו הוא אושפז באחת הקליניקות הרפואיות ושם הרדימו אותו בתקווה ששינה של כמה ימים, או כמה יממות, תיטיב אתו. מהקליניקה הזאת הוא הוצא עלֿידי המשטרה החשאית באלונקה, והוא ישן. הנוכל לתאר לעצמנו את תחושת האדם שהוצא מהקליניקה שבה טופל בשנתו והתעורר

במרתפי העינויים?

 

זהו זוסקין.